במרכז הפרשה עומד ענין 'השכר והעונש'. הפרשה פותחת בברכות העתידות לבוא על על ישראל ,כשכר על שמירת התורה וחוקיה, וכן בקללות העלולות לבוא כעונש על עזיבת התורה.

  משורש אחד: כשמבצר, צביר ומרבץ חולקים משמעות וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר המילה "בציר" מקושרת בדרך כלל לקטיף הענבים. אך עיון לשוני מעמיק, מגלה כי המשמעות הפשוטה הזו מסתירה מאחוריה עולם רחב של מושגים – כולם סובבים סביב רעיון מרכזי אחד: כינוס, הידוק וצפיפות . 👈משמעות ישירה 🍇בָּצִיר  -  קטיף הענבים וְכִנּוּסָם לִדְבוּקָה הֲדוּקָה לצורך דריכתם בגת .  לדעת 'הַכְּתָב וְהַקַּבָּלָה', יש כאן הֶלְחֵם של  בָּא-צַר  (בִּיאָה בַּמֵּצַר) - הענבים צרורים ודבוקים. 🏰מִבְצָר  - מבנה העשוי מאבנים כְּנוּסוֹת וּמְהֻדָּקוֹת. 🌌צְבִיר - קבוצת עצמים (או כוכבים) מכונסת והדוקה. 🐾רְבִיצָה  - ישיבה (בעל-חי) באופן שהרגליים אסופות ומכונסות תחת הגוף. ⚒️מִרְבָּצִים (מלח/מתכות) - מקומות בהם כנוסים חומרים שונים.   👈משמעות נרמזת 🚫נִבְצָר  - לא אפשרי. היכולת מְכֻנֶּסֶת וַעֲצוּרָה בפנים. לא ניתן להוציאה אל החוץ. 🌊בֵּרוּץ - גֹּדֶשׁ (כָּנוּס) שמשתפך - הצטברות יתר (בלשון חז"ל). 🔥צָרֶבֶת  - כִּוּוּץ/הִדּוּק/קִמּוּט העור שֶׁנִּכְוָה...

נפוליאון והתקווה לגאולה: מבט יהודי וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב בימי נפוליאון, קיסר צרפת, לא מעט יהודים תלו בו תקוות גדולות. הם ראו בו מְבַשֵּׂר שִׁנּוּי – אחרי הכול, הוא ביטל גזרות ישנות והעניק זכויות חדשות ליהודים. רבים חשבו: אולי זו התחלה של גאולה? אולי הסוף לגלות מתקרב? אבל החת"ם סופר – מגדולי רבני התקופה – ביקש להזהיר את האנשים מהאשליה הזו. והוא עשה זאת באמצעות סיפור: נסיך צעיר, בן יחיד למלך, התרחק מהדרך הטובה. הוא החל להתנהג בצורה מקולקלת, ובתגובה החליט אביו להרחיק אותו לכפר נידח. בכפר הזה, הנסיך התארח בבית של איכר עני, שעבד אותו קשה ונתן לו רק לחם יבש ומים. המלך רצה שבנו ילמד לקח – שיבין איך נראים חיים פשוטים וילמד להעריך את מה שיש לו. כך, כשיגיע הרגע וישוב לארמון, יהיה ראוי למלוכה. הנסיך קיבל עליו את הסבל באהבה, מתוך תקווה: "אבא יחזיר אותי הביתה כשיגיע הזמן." והוא ספר את הימים. אבל יום אחד, כשהוא בכפר, הוא רואה פועלים בונים ארמון מפואר. הוא מתקרב ושואל: "למי אתם בונים את זה?" והם משיבים: "לך! המלך שלח אותנו להקים עבורך ארמון חדש כאן...

מנוחת הארץ שנת השמיטה הפרשה פותחת בדיני שנת השמיטה. זו חלה במחזוריות בת שבע שנים. פירוש המילה 'שמיטה' הוא עזיבה. התורה מצווה עלינו: לעזוב את הקרקע מביצוע עבודות חקלאיות (מותר לבנות או לכרות מחצבים) לעזוב את היבול לטובת העניים וחיות השדה (גם לבעל השדה מותר לאכול ממנו) לוותר על גביית חובות כספיים (ראה כרטיס ביקור 👈 פרשת ראה ) מטבע הדברים, מעלים האיסורים הללו, חשש לביטחון התזונתי. על כך עונה התורה, כי בזכות שמירת השביעית, נראה ברכה מיוחדת ביבול השנה השישית, והוא יספיק ל- 3 שנים: לשנה השישית עצמה. לשנה השביעית - שמיטה. לתחילת השנה השמינית - קודם שצמח יבולה.  שנת היובל בחלוף שבע שמיטות (כלומר לאחר 49 שנים) - מגיעה שנת החמישים - היא שנת היובל. בשנת היובל חלים איסורי עבודת הקרקע ואסיפת היבול כמו בשנת שמיטה, ולמעשה כאן מדובר ברצף בן  שנתיים - השנה ה-49 (שהיא שמיטה) והשנה ה-50 (שהיא יובל). שנת היובל, מבשרת "אתחול כלכלי": מי שנמכר לעבדות עקב מצוקה כלכלית - משתחרר ושב לביתו. מי שמכר את אחוזתו (שדה או בית) - שב אליה. ההכרזה על השחרור, נעשית ע"י תקיעת שופר העשוי מקרן איל, בי...

ויקרא פרק כז פסוק לב: מקרא: וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לה'

למה זקנת האישה פחות פוגעת בערכה? וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה בשלהי הפרשה, מפורטים דיני 'ערכים'. אדם המתחייב לתת מממונו להקדש בית המקדש, יכול לומר 'עֶרְכִּי עָלַי' (אֶתֵּן כַּמָּה שֶׁאֲנִי שָׁוֶה), או 'עֵרֶךְ בני עלי' או 'עֵרֶךְ אשתי עלי', או 'עֵרֶךְ פלוני עלי' . אבל, כמה שווה האדם? ובכן, התורה מצרפת רשימה - כמפורט בתמונת הפוסט (הערכים הם בשקלי כסף): בטווח הגיל 0-5 שנה: זכר - 5 נקבה - 3 בטווח הגיל 5-20 שנה: זכר - 20 נקבה - 10 בטווח הגיל 20-60 שנה: זכר - 50 נקבה - 30 מעל גיל 60: זכר - 15 נקבה - 10 ולכן, אם אמרתי 'ערך בני עלי', וגילו - ביום ההתחייבות - 18, עליי לתת להקדש 20 שקלים. רש"י, מפנה את תשומת לבנו, לנקודה מעניינת: כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִימֵי הַזִּקְנָה, הָאִשָּׁה קְרוֹבָה לְהֵחָשֵׁב כְּאִישׁ. לְפִיכָךְ, הָאִישׁ פּוֹחֵת בְּהִזְדַּקְּנוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ בְּעֶרְכּוֹ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ פוֹחֶתֶת אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּעֶרְכָּהּ שהרי, בהזדקנותה מגיל 60 ל- 61, מאבדת הנקבה 2/3 מערכה (מ-30 ל-10). לעומת זאת, גבר בפרק ה...

שמירת מצוות ככלכלה בת קיימא וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ "'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" - שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִין בַּתּוֹרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "לְכוּ לָחֲמוּ בְּלַחֲמִי".

פרופיל אישי במקום אישיות וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה בֶּעָבָר, הָיוּ עֲרָכִים מֻחְלָטִים,  כְּמוֹ: מִשְׁפָּחָה, צֶדֶק וֶאֱמֶת. הָאֲנָשִׁים הָיוּ זְהִירִים, אֲפִילּוּ בִּכְבוֹד הַמֵּת. יְשִׁישִׁים - עָרְכוּ צַוָּאוֹת, נְעָרוֹת - עָרְכוּ שֻׁלְחָן. בְּמוֹצַ"שׁ עָרְכוּ הַבְדָּלוֹת, עׇכּוּ"מִים נֶעֶרְכוּ לְפֻלְחָן. אֲבָל, לָאַחֲרוֹנָה, חָלָה אִינְפְלַצְיָה. כִּי בְּמֶמְשָׁלָה, לֹא עָרְכוּ רֵגוּלַצְיָה. פִּתְאוֹם, כֻּלָּם עוֹרְכִים תְּמוּנוֹת, וְהַבַּנְקָאִים, אֶת עֵרֶךְ הַפְרֵיְם. הַמַּעֲסִיקִים עוֹרְכִים רַאֲיוֹנוֹת, תַּהֲלִיכִים, נֶעֱרָכִים בַּעֲצַלְתַּיִם. נְעָרוֹת עוֹרְכוֹת, 'פְּרוֹפִיל' אִינְסְטַגְרָם. רְחָבוֹת בּוֹדְקוֹת, עֵרֶךְ קָלוֹרִי לִגְרַם. עֶרְכֵי הַבִּיטְקוֹיְן - עוֹלִים, אֲחֵרִים, יוֹרְדִים נוּמִינָלִי. GPT מַלְחִין שִׁירִים, בְּלִי עֵרֶךְ סֶנְטִימֶנְטָלִי. עֶרְכָּה לְכָל דּוֹרֵשׁ, תְפִלִּין אוֹ עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה. עֶרְכוֹת תְּמִיכָה לַפּוֹרֵשׁ, עֶרְכֵי סֻכָּר בִּבְדִיקָה. וְרַק אֲנִי מַרְגִּישׁ חֲסַר-עֵרֶךְ, נִכְשַׁל, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִ...

משל האגוזים: תוספת יש רק כשיש עיקר וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק מדוע הזכיר הפסוק את האבות הקדושים מהסוף להתחלה? למה לא כתבם כסדרם - אברהם, יצחק ויעקב? על כך עונה המגיד מדובנא במשל. משל נער קנה חבילת אגוזים גדולה. לאחר שהמוכר ארז את ההזמנה, ביקש הנער מהמוכר, להוסיף לו כבונוס, עוד 2-3 אגוזים. המוכר נענה לבקשתו בחפץ לב. היה שם נער אחר, שראה את המוכר מוותר ונותן אגוזים חינם, וביקש גם הוא מהמוכר שיתן לו מעט אגוזים חינם אין כסף. השיב לו המוכר: "שוטה שכמותך. הלא הנער הזה, קנה אצלי מדה גדולה, ולכן הוספתי לו מעט על המדה, כנהוג. אבל אתה, הרי לא קנית מאומה, ואיך תבקש הוספה אם אין לך את העיקר? הנמשל אם הפסוק היה אומר וזכרתי את בריתי אברהם, ואף את בריתי יצחק, היו באים גם עשו וישמעאל, לבקש שיזכרו גם להם את ברית אברהם ויצחק אבותיהם. לכן התחכם הכתוב ופתח ביעקב - האב העיקרי של ישראל, כלומר, תחלה אזכור את בריתי עם יעקב, ו"על הדרך" אזכור גם את בריתי עם יצחק ועם אברהם. ומעתה, אין עוד מקום לעשו וישמעאל לבקש תוספת - כשהם חסרים את העיקר. (מעובד עפ"י משלי...

נדבות, נדרים וכוונות טובות – מתי הן הופכות למסוכנות? אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ לְעוֹלָם לֹא יַקְדִּישׁ אָדָם, וְלֹא יַחֲרִים (לטובת ההקדש) כָּל נְכָסָיו. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר עַל דַּעַת הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הוּא (הפסוק) אוֹמֵר "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ" (מ...) וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים. וְאֵין זוֹ חֲסִידוּת (לתת את כל ממונו לצדקה או להקדש), אֶלָּא שְׁטוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד (בכך את) כָּל מָמוֹנוֹ, וְיִצְטָרֵךְ (בסופו של דבר) לַבְּרִיּוֹת, וְאֵין (הם) מְרַחֲמִין עָלָיו (כי הוא גרם את העוני לעצמו). וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (ועל אדם כזה ושכמותו), אָמְרוּ חֲכָמִים 'חָסִיד שׁוֹטֶה מִכְּלַל מְבַלֵּי (מבזבזי) עוֹלָם' .  אֶלָּא, כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בְּמִצְוֹת, אַל יְפַזֵּר יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ (חמישית). וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ נְבִיאִים "מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (במידה הגיונית) - בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּדִבְרֵי עוֹלָם.  אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן, הֲרֵי חָסָה תּוֹרָה עַל הַמָּ...

      ויקרא פרק כה פסוק א: מקרא: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר ופירושו: ה' אמר למשה בהיותו בהר סיני. ויקרא פרק כה פסוק ב: מקרא: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה' ופירושו: תאמר לבני ישראל, כאשר תיכנסו אל הארץ המובטחת (כנען), תשבות האדמה שביתה לכבוד ה'. ויקרא פרק כה פסוק ג: מקרא: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ ופירושו: בשש השנים של מחזור השמיטה, תזרע את שדך כפי רצונך, ובאותן שש השנים תתקן את ענפי הגפן בכרמך, ותוכל להכניס לביתך את כל יבול שדותיך. ויקרא פרק כה פסוק ד: מקרא: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר ופירושו: ובשנה השביעית (בכל מחזור שמיטה), תקיים שביתה מוחלטת, בארץ, שבת לשם ה', באופן שלא תזרע את שדך ולא תזמור את כרמך. ויקרא פרק כה פסוק ה: מקרא: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ ל...

שְׁבִיתָה שׁוֹבַת לֵב וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ אִם לֹא תִּתְּנוּ לִי, אֲנִי אֶשְׁבֹּת. אִם לֹא תֵּעָנוּ לִי, לֹא אֶשְׁקֹט. אֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת, 'שְׁבִיתָה אַזְהָרָתִית'. תִּזָּהֲרוּ, שֶׁלֹּא אֶנְקֹט, בִּ'שְׁבִיתָה אִיטַלְקִית'. זֶה חֻקִּי, זֶה מֻתָּר, וּמַמָּשׁ לֹא מְיֻתָּר. לְהַכְרִיז עַל אֲתָר, 'שְׁבִיתַת סֶגֶל זוּטָר'. אוֹ 'שְׁבִיתַת רוֹפְאִים', אוֹ 'תּוֹפְרֵי שְׂמִיכוֹת'. אוֹ שְׁבִיתָה שֶׁל 'יוֹעֲצִים, לְעִצּוּב חֲלוֹמוֹת'. נָכוֹן שֶׁעַכְשָׁו, אֲנִי, 'בֵּין עֲבוֹדוֹת'. אַךְ, אֶקַּח קוּרְס מַעֲשִׂי, לְנִהוּל מְדִינוֹת. וּבִכְלָל, כָּךְ אוֹמְרִים, עָלוּ הַבִּקּוּשִׁים. לַשּׁוֹבְתִים מִקְצוֹעִיִּים, וּמֻמְחֵי עִצּוּמִים.

יש דברים שלא עומדים למכירה וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ לא! לא כדאי, וגם אסור למכור בית או שדה, כדי להשקיע את הכסף בעסקים! וכך כתב הרמב"ם: לֹא יִמְכֹּר אָדָם (את) בֵּיתוֹ אוֹ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוֹזְרִין אַחַר זְמַן (ביובל), אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי (נעשה עני וחסר כל), שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִי יָמוּךְ (יהיה עני) אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". אֲבָל, לִמְכֹּר וּלְהַנִּיחַ (את) הַדָּמִים (הכסף) בְּכִיסוֹ, אוֹ (כדי) לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה, אוֹ (כדי) לִקַּח בָּהֶן כֵּלִים (כגון מכונית), אוֹ עֲבָדִים וּבְהֵמָה אֵינוֹ רַשַּׁאי. אֶלָּא לִמְזוֹנוֹת בִּלְבַד (מעובד עפ"י רמב"ם)

שותפות של אמונה, רווח של ברכה וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת כשנשאלת השאלה – "מה נאכל?" ,  נדרש ציווי מיוחד על הברכה. אבל אילו האמונה הייתה פשוטה,  תמימה ונטולת ספקות –  הברכה כבר הייתה שורה מאליה. מספרים על הצדיק מאפטא, בעל ה"אוהב ישראל", ששמע פעם על מוזג יין באחת העיירות, שכל ברכותיו נענות. הצדיק, שתמה על כך, ביקש לבדוק – האם מדובר באדם קדוש באמת, או חלילה באחד המשתמש בכוחות טומאה? הוא הסיר מעליו את גלימת הרבנות, לבש בגדי פשוטים, ונסע אל העיירה. כשהגיע לבית המוזג, ביקש להתארח אצלו. האיש, שחשב שמדובר באורח פשוט, קיבל אותו באהבה. במהלך שהותו, עקב הצדיק אחרי המוזג – אך לא ראה בו דבר יוצא דופן. יהודי פשוט, מתפלל, עובד, לומד מעט – לא צדיק נסתר ולא מקובל. לבסוף גילה הצדיק את זהותו, והמוזג נחרד – שמו של "האוהב ישראל" כבר היה ידוע ונערץ. אז אמר לו הצדיק: "אני גוזר עליך לגלות לי – מה סוד כוחך? מדוע ברכותיך מתקיימות?" המוזג השיב: "איני יודע למה הן מתקיימות, אבל אני יודע בדיוק מתי זה התחיל – ואת זה אספר. היה זה בתקופה קשה. הפ...

גלגל חוזר בעולם וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ על פסוק זה, ציטט המדרש את הפסוק " אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה" (תהילים). את פשר הדברים, מסביר המגיד מדובנא, באמצעות המשל הבא: משל היה פעם עני עזוב, ערום ויחף, רעב וצמא, שבגלל מצבו הקשה, החל להימצא במצבים שלא היו לו בהם ברירה. יום אחד, הוא ראה סוחרים נוסעים עם סחורות לא חוקיות, אולי דברים שלא היו מותרים או שלא היו כראוי. הוא פנה אליהם בתחנונים: "רחמו עלי, תעזרו לי." אחדים מהסוחרים זיהו את מצוקתו. הם ראו שהוא מביט בעצבנות ובעיניים יוקדות בסחורות שלהם, ולכן החליטו לתת לו נדבה נדיבה. הם בירכו אותו לשלום והוא המשיך בדרכו. אבל, היו גם סוחרים אחרים, שזרקו לעברו כמה פרוטות עלובות, וכשהוא התמרמר וסירב לקבלן, גערו בו ודחפוהו בגסות. האיש המושפל והדחוי, לא ויתר ולא סלח. הוא הלך לממונה המקומי והלשין על הסוחרים. הם נתפסו, וכשראו שאין להם דרך לצאת מהמצב, התחננו בפניו: "רחם עלינו, קח מאתנו נדבה גדולה ושחרר אותנו מהמקום הזה." אבל, זה כבר היה מאוחר מידי.  "עכשיו...

  הנספח הסודי של השפה העברית אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר 👈משמעות ישירה סָפִיחַ  - תבואה שהצטרפה ונגררה לַיְּבוּל מאליה, מהגרגירים שנשרו בקציר הקודם. נִסְפָּח  - מתלווה אל, מצטרף . לדוגמא: 'נספח צבאי', 'סיפוח מדיני', 'ספח תעודת זהות'. סַפַּחַת  - נגע שנדבק ומצטרף לעור . סַחַף -  אדמה שנגררה והצטרפה ממקום אחר. תַּסְחִיף  - גוש מוצק שנגרר וצורף ע"י זרימת הדם 👈משמעות עקיפה/הפוכה חֲפִיסָה  - קֻפְסָה   המאגדת ומצרפת בתוכה כמה פרטים. את המילה  מְחֻסְפָּס המתארת את המן שירד במדבר, מסביר רש"י - מכוסה, נתון, ארוז ומצורף כמו בתוך קופסה. חֲשִׂיפָה  - פְּתִיחוּת, הרחבה והסרת כיסוי. כלומר הפוך מצירוף , התלכדות וּסְגִירוּת. את הפסוק " דְּרָכַי סוֹרֵר  וַיְפַשְּׁחֵנִי  שָׂמַנִי שֹׁמֵם " (איוב), פירש רש"י מלשון 'פיסוק רגליים'. פעולה המורה על הפרדה והרחבה. 👈משמעות מורחבת חילוף ב-פ (אותיות שפתיות) סָחַב  - גרר /נשא דבר מצורף . סְחָבָה  - סמרטוט הנגרר על הארץ. סַחֶבֶת - עניין שנמשך ונגרר זמן רב. חילוף ח-כ סְבַךְ...

היכנסו לפוסט כדי לצפות שנת השמיטה – מה המשמעות ואיך שומרים? וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ בשנת השמיטה, אנו מצווים להשבית את עבודת האדמה ולתת לארץ לנוח. אבל מה בדיוק אסור? מה מותר? ואיך זה מתבצע בפועל במדינת ישראל? בסרטון שלפניכם – הפקה מרתקת מבית "יהדותון" – תראו המחשה בהירה וחווייתית על הלכות שמיטה, שמירת שבת הארץ, ושוויון בגישה לתנובת השדה. שנת השמיטה מלמדת אותנו על אמונה, שמיטת בעלות, ועזרה לחלשים – מושגים נצחיים ורלוונטיים גם בימינו.

(פתרונות בסוף הפוסט...)

היכנסו לפוסט כדי לצפות תהליך הפקת יין – מהכרם ועד הבקבוק יֵין יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ איך הופכים אשכול ענבים לבקבוק יין איכותי? מה שלבי התהליך, ואילו מרכיבים משפיעים על טעמו של היין? בסרטון הבא תקבלו הצצה מרתקת לתהליך המלא של הפקת יין – משלב הבציר בכרם, דרך הדריכה, התסיסה, ועד לשלב הביקבוק. הסרטון מציג גם את ההיבטים התרבותיים וההיסטוריים של תעשיית היין בישראל, ומומלץ לכל חובב יין וסקרן.

  (פתרונות בסוף הפוסט...)